הדמויות על הבמה שבויות בגורלן. כל אחת נושאת עימה מטען של יגון, מחפשת להשתחרר ממנו.
בעוד הן נמשכות זו אל זו, מבקשות למצוא מזור בהשלכת הצער על האחר, הן כולאות את עצמן במעגל טרגי שאין ממנו מוצא.
רוע ואהבה, אכזריות וחמלה נמהלים זה בזה. במאמץ הרואי להילחם בגורל, כמו גיבורים של טרגדיה יוונית, הן נסחפות את מחוזות של פאתטיות ופאר, הקרבה ומקאבריות, אל שבר שאין לו נחמה.