רבי נחמן מברסלב מספר על מלך שחזה בכוכבים כי כל התבואה הגדלה באותה שנה, מי שיאכל ממנה יהיה משוגע. הלך המלך וביקש מחברו, המשנה למלך, להשיא לו עצה. הציע המשנה למלך כי יכינו לעצמם תבואה בנפרד, כדי שלא יצטרכו לאכול מן התבואה ״המשוגעת״. ענה לו המלך: ״אם נעשה כעצתך, ורק אנו בלבד לא נהיה משוגעים בין כל שאר המשוגעים, הרי שיקרה ההפך – אנחנו נהיה המשוגעים. על כן, נצטרך גם אנחנו לאכול מן התבואה. אבל נעשה דבר אחר – נסמן סימן על מצחנו, שנדע שאנחנו משוגעים. וכשאני אסתכל על מצחך, ואתה תסתכל על מצחי – נדע מן הסימן שאנחנו משוגעים״.

אמנות ויצירה בעת הזו הן זכר לחירות הרוח והגוף – כזו שרבים מדי מאיתנו איבדו מאז ה-7 באוקטובר. הן סימן על המצח פן נשכח את חירותינו זו, פן נתרגל אל השיגעון ונחשוב אותו למציאות. 
וכשנראה את הסימן, נזכור שתמיד הייתה בנו, ועל כן עוד תשוב, התשוקה אל המשמעות והיופי, אל הראוי והנכון.  

נרקוד פגיעים וכאובים, נרקוד שמחה, נרקוד תלויים זה בזה, תומכים ונתמכים. נרקוד בלי דעת למה, אבל הזמן ינוע ואנו ננוע בתוכו – פועמים, חופשיים.

מי תתן ותצמח במהרה תבואה בריאה ומזינה בשדותינו ויבוא שלום עלינו ועל כולם.

דנה רוטנברג ועודד גרף